<h1>קונטרס הראיות לריא"ז — ראיה כ"א</h1>
<h2>דף כ:</h2>
ת"ש סמפון שיש עליה עדים יתקיים בחותמיו. פי' המורה אם החותמין מעידין שחתמוהו אין המלוה נאמן, אבל כל כמה דלא מקיים נאמן, דמאן קא מפיק ליד מלוה ומלוה הא קאמ' [פסול]. ולפי דב' המורה דמשמע דכל מאי דאמרי' הכא דסמפון היוצא מתחת ידי מלוה כשר, ואוקימנא בשנמצא שטרו בין בשטרות פרועים, ולפי דב' המקש' אע"פ שלא נמצא בין שטרות פרועים, כל זה הוא אע"פ שטוען המלוה טענה ברורה ואומ' שלא פרעני מעולם, ולא כתבתי השובר אלא להזמינו כשיפרעני, אפ"ה אין המלוה נאמן, וזה דוחק גדול, דהא תנן בפ' גט פשוט [ב"ב קס"ז ע"א] כותבין שובר לאשה אע"פ שאין בעלה עמה, וה"נ תנן גבי שוברי' [י"ח ע"א] שאני אומ' כתובי' היו ונמלך עליהן שלא ליתנן, דאלמא אם השובר יוצא מתחת ידי האשה או מתחת ב"ח הן נאמני' עליו לומ' שכתבנו אותו ליתן כשיפרע ועדיין לא פרענו. וכן דומה שובר ביד אשה או ביד ב"ח כמו שטר חוב ביד לוה, שהוא נאמ' לומ' כתבתי ליתן אותו ביד המלוה כשילוה לי ועדיין הוא ביד (המלוה) [הלוה] לא יהא המלוה נאמן עליו, ואע"פ שהעדים אומרים שאנחנו חתמנו בו, אלא ודאי כל האי שיקלא וטריא אינו אלא כשהמלוה מסופק בדבר, שאם הוא טוען טענה ברורה אע"פ שנמצא שטרו בין שטרות פרועי' ודאי הוא נאמן על כל מה שבידו, שהרי הוא מצניע שטרותיו והוא יודע באיזה ענין הצניען, וכי יש לנו לחקור על עניניו ועל חפציו כיצד הוא מצניען, בודאי הוא יודע עניניו והוא נאמן על מה שבידו, והכא כגון שהמלוה מסופק בדבר, דאי' יודע אם הוא פרוע אם לאו, ועל זה הוצרך רב לומ' הואיל והשובר יוצא מתחת ידו מעמידי' השטר שהוא מסופק בו על חזקתו, דבחזקת שאינו פרוע הוא, אבל הוא מסופק על השובר, וכיון שלא נתן השובר ללוה עדיין בטל הוא השובר ללוה. ותדע דכשהמלוה מסופק בדבר עסקי', דהא מייתי ראיה מהיורשי' שהן נשבעי' שלא מצינו בין שטרותיו ששטר זה פרוע, שהם נמי מסופקים בדבר שאינם יודעי' מה עשה אביהם, ואם (לא) נמצא השטר בין שטרות פרועי' מסתמ' השובר הוא כשר, ואם לאו מסתמא השובר הוא פסול, הואי' ויצא מתחת ידי מלוה ואע"פ שהמלוה מסופק, וכך מתפרשת כל השטה כשהמלוה מסופק בדבר, והכי תנן בהדיא במתני' מצא שטר בין שטרותיו ואינו יודע מה טיבו יהא מונח עד שיבא אליהו. אם יש עמהן סמפון יעשה מה שבסמפון, ואוקימנא בגמ' כשנמצא בין שטרות פרועים וכל זה כשאינו יודע מה טיבו כדתנן במתני'.
